לאחר המתנה ארוכה חגגו השבוע עקורים פלסטינים ברצועת עזה את ההכרזה על הפסקת האש, והביעו את שמחתם, אך האופטימיות שלהם התאפיינה בזהירות, בתקווה שההסכם שייושם ביום ראשון הבא יחזיק מעמד.

 שורוק שאהין, עיתונאי פלסטיני בדיר אל-בלח, אמר: "הרגשות שלי מאוד מעורבים, והפלסטינים עוצרים את נשימתם אבל הפעם אנחנו מרגישים שיש רצינות במשא ומתן, ושמנו לב ללחץ בינלאומי מכל הצדדים, וכנראה אנחנו הולכים לקראת הפסקת אש".

ההסכם ייושם בשלושה שלבים החל מהשבוע הבא, ויוביל לחזרתם של אינספור עקורים פלסטינים לערים ולבתיהם, להכניס סיוע הומניטרי נחוץ, ולאפשר לפצועים פלסטינים לקבל טיפול מחוץ לרצועה.

"אנחנו נרגשים כי אנחנו מסוגלים לנשום כרגיל ולישון בלי רעש של מטוסי קרב והפצצות מתמשכות אנחנו כמהים לבוקר שבו לא נופלים קדושים, בלי שום רגע של פרידה ופרידה בין קרובי הקורבנות, ובלי. כאב של פצועים שנפצעו מתקיפות אוויריות ישראליות", הוסיף שורוק שאהין.

שורוק שאהין, מהעיירה ג'בליה שבצפון המדינה, תוכל סוף סוף למסור את תנחומיה ​​לקרובים שאיבדו את יקיריה ולראות שוב את שכניה "אני נרגשת לפגוש את שאר המשפחה שלי שסירבה לעזוב במהלך המלחמה". היא אמרה.

עבור שורוק ופלסטינים אחרים, הדרישה להפסקת אש היא זכותו של העם הפלסטיני, וחובתו של כל מדינות העולם ללחוץ על ישראל להגיע להסכם, "אבל למרבה הצער חלק מהם תמכו בה וסיפקו לה כל מיני כלי נשק שהושלכו לעברנו, והיוו את הסיבה מאחורי ההרג וההשמדה שלנו".

בעוד שרבים בעזה חוגגים את הפסקת האש, שאהין אומרת שהיא לא יכולה "האנשים בעזה הם אנשים רגשיים, וחלק מהאנשים עלולים לחגוג, אבל אני אישית לא אחגוג מתוך כבוד לנשמות השהידים שלנו לחזור למשפחותינו בצפון רצועת עזה".

איהאב עבד אל-עזיז, בן 27 מבית לאהיה שבצפון עזה, שנעקר כעת לדיר אל-בלח, אמר: "הדבר הראשון שנעשה הוא להביע את תנחומינו למי שאיבדו בני משפחה, ולנסות למצוא את הגופות. מקרובי משפחתנו קבורים מתחת להריסות, איבדתי רבים מבני הדודים והחברים שלי זה ייבנה מחדש, אבל האנשים שאיבדנו לעולם לא יחזרו, ושום דבר לא יכול לפצות על האובדן שלהם ביטחון לתושבי עזה שעדיין בחיים אנחנו להוטים לחזור לצפון הרצועה, ולהתאחד עם אלה שסבלו שם, ועדיין מחכים שנחזור "אני לא יכול לתאר כמה מאושרים אני אהיה בחיים, אבל יחד עם זאת, אני מרגיש כל כך עצוב עבור האהובים שנהרגו".

המלחמה הישראלית בעזה גרמה למותם של יותר מ-46,000 פלסטינים, לפי משרד הבריאות הפלסטיני. אבל מומחים מאמינים שמניין ההרוגים גבוה בהרבה, שכן הרס מגזר הבריאות בעזה על ידי ישראל הקשתה על הרשויות לעקוב אחר כל הקורבנות, והדעה הרווחת היא שגופות רבות עדיין נמצאות מתחת להריסות.

ואאל, שמסר רק את שמו הפרטי, עזב את העיר רפיח שבדרום המדינה לדיר אל-בלח לפני שהוכרזה על הפסקת האש, וכל מה שהוא מקווה לעת עתה הוא לראות את החיים מתחדשים ברחבי הרצועה. "ברגע שהפסקת האש תוכרז ותיושם רשמית בעזה, החיים יתחילו שוב, למרות הקשיים והאבל על אובדן של קדושים ואהובים, קרובי משפחה וחברים", אמר "הילדה הקטנה שלי נורתה בעיניים אחי איבד את שתי רגליו".

למרות כל הכאב הזה, ואל נאחז בתקווה ובאופטימיות לעתיד העם הפלסטיני. הוא הוסיף: "אנחנו סובלים תחת כיבוש כבר יותר מ-70 שנה, והתרגלנו למעשי ההרג וההקרבות האלה לשוב ולקום למרות ההרג והאבידות, האנשים שלנו יעמדו שוב עד שהכיבוש יסתיים... "לחזור לחיים הרגילים, שהילדים שלנו יחזרו לבית הספר, שבתי החולים שלנו יתחילו לעבוד שוב. להיות מסוגל להסתובב, ואני מקווה שזו תחילתו של שחרור ארצנו כולה".
אחמד אל-מוחסן מהדהד את וואאל בחאן יונס, דרומית לעזה, ומקווה גם לחזור לעיר הולדתו רפיח "אם הבית שלי נהרס או לא, מה שחשוב זה שהחיים יחזרו, הרחק ממלחמה", אמר והוסיף. : "אין כמו בבית." "עזה תהיה יפה יותר מבעבר, אבל זה ייקח הרבה זמן." הקבוצה הראשונה של אסירים ישראלים צפויה לחזור בתמורה לאסירים פלסטינים, ומתווכים מקווים שהשלב הראשון, שיימשך 42 יום, יצליח להפוך את הפסקת האש לצמיתות.
"אנחנו לא רוצים שהמלחמה תחזור. הפסדנו הרבה. עברנו הרבה כאב. לא הרגשנו חיים כבר שנה וחצי", הוסיף מוחסן. עם זאת, הוא גאה בעמידה האיתנה של הפלסטינים לאורך כל המלחמה, ומדגיש: "השם עזה יישאר סמל לשינוי וקיצור לכל מה שקשור למאבק והתנגדות בפרט".