בתקופה בעייתית לפוליטיקה הפנימית, ראש השב"כ לשעבר, נדב ארגמן, שיגר "מסר חד" לראש הממשלה בנימין נתניהו, והזהיר אותו כי אם יעבור על החוק, הוא יחשוף מידע רגיש שהגיע אליו במהלך כהונתו.

בתגובה, נתניהו הגיב במהירות לארגמן (שאותו מינה בעבר לתפקיד בעצמו) באומרו כי הוא "לא נכנע לסחטנות פוליטית", ונתניהו הגיש נגדו תלונה.

הוויכוח הציבורי הזה בין ראש הממשלה לפקיד ממשלתי מיקד את תשומת הלב למה שמתנגדיו של נתניהו מכנים "טיהור" של עמדות ביטחוניות וצבאיות רגישות הטיהור הזה נועד להתחמק מאחריות פוליטית למחדלים של 7 באוקטובר 2023, ולהדק את הפיקוח על מנגנון "אכיפת החוק" של "ההפיכה" ולהכפיף גם את התוכנית , שעורר בעבר זעם נרחב ברחוב הישראלי נגד נתניהו.

נתניהו מואשם על ידי יריביו הפוליטיים והתקשורתיים בהובלת תהליך מורכב והדרגתי להשמדת מוסדות השלטון בישראל ותקיפת הגופים המייצגים אותם, במטרה להדק את אחיזתו בהם ובכך להתחמק מהעמדה לדין בפרשות השחיתות.

זה החל לאחרונה, לדברי פרשנים, עם מינויו של רמטכ"ל חדש, אייל זמיר, שנתניהו ניסה בעבר למנות לתפקיד, ללא הצלחה.

ההערכות הן שזמיר ינסה "לפייס את אדוניו" ו"לעבוד למען נתניהו", במיוחד על ידי מניעת הקמת ועדת חקירה רשמית שעשויה לבחון את תפקודו של הדרג המדיני, לרבות תפקידו של נתניהו עצמו במחדלים ב-7 באוקטובר. הדבר יטיל את האחריות המוחלטת על ההנהגה הצבאית, הביטחונית והמודיעינית, בראשות הרמטכ"ל היוצא, ברמטכ"ל ורונ"י. 

זה מרחיק את כדור האש ממגרשו של נתניהו, כראש הרשות המדינית ואחראי לתפיסת הביטחון ששררה שנים לפני "אינתיפאדת אלאקצא".

המהלך השני של זמיר, לפי פרשנים, היה "להעליב ולהדיח את דניאל הגרי, דובר הצבא לשעבר", למרות "המקצועיות, הכשירות והאומץ שלו", לפי חוגים עוינים לנתניהו.

השלב השלישי בתהליך ה"טיהור" הוא לכוון את ראש השב"כ הנוכחי, רונן בר, ולדחוף אותו להתפטר מרצונו, או להדיח אם הוא נאחז בתפקיד (מה שעשה עד כה). מדיווחים עולה כי בר נמצא בלחץ עז להתפטר, במיוחד לאחר שנתניהו האשים אותו בניהול קמפיין של "סחיטה ואיומים" באמצעות הדלפות תקשורתיות ומסע הכפשה פוליטי של חוגי ימין בממשלה כדי להכתים את תדמיתו.

לאור המורכבות המשפטית והשיפוטית, דרך זו מחייבת את הדחתה של היועץ המשפטי לממשלה גלי בהרב-מיארה (דרך משפטית ארוכה ומורכבת שעלולה להסתיים בבית המשפט העליון).

הימין בממשלה רואה בקנצלרית "שמאלן עוין", מכשול שיש להסירו מהדרך להשגת "ההפיכה השיפוטית" שנתניהו ביקש ליישם לקראת מבצע "צוק איתן", שהוביל לגל מחאות נרחב מצד מפלגות ותנועות שמאל ומרכז.

ההחלטה לפטר את היועץ המשפטי, אם תתקבל, תהיה חסרת תקדים בתולדות ישראל. זו תהיה גם הקדמה הכרחית לפיטוריו של ראש השב"כ (לש"ר) ולמינוי ראש ראש חדש מבין מקורבי נתניהו, לפי סופרים המזוהים עם המחנה הפוליטי נגד נתניהו.

ואכן, שר המשפטים יריב לוין (ליכודניק קשוח) הודיע מוקדם יותר החודש על כוונתו להדיח את מיארה הודעה זו עוררה תגובות מעורבות בחוגים הפוליטיים והמשפטיים בעוד מפלגות הימין ובתוך ממשלת הקואליציה בירכו על המהלך, באופוזיציה הגדירו אותו כבלתי חוקי ופלילי.

כאן עולה השאלה: מדוע נתניהו מתמקד כל כך בשב"כ, הכפוף בעיקר לראש הממשלה? בתגובה מציינים פרשנים פוליטיים כי "הסיפור פשוט: לשב"כ יש כוח עצום ואמצעים טכנולוגיים מתקדמים, שאמורים להיות מוקדשים למטרה אחת: ביטחון המדינה. שליטה פוליטית בשב"כ, באמצעות מינוי של אדם נאמן לנתניהו, עלולה להפוך את השב"כ לכלי פוליטי, כמו במדינות דיכוי".

בתוך המתיחות הללו, פתחו מתנגדיו של נתניהו במתקפות נגד מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, ש"מונה לתפקיד להגן על גבו של נתניהו". חוגים אלה מאשימים את אנגלמן בכך שביקש "לפתור את נתניהו מאחריות למחדלי ה-7 באוקטובר על ידי בחינת ההכנות במישור המדיני של ראש הממשלה והשר", כך שניתן יהיה לחלק בין הבחינה הנוכחית לראש הממשלה מאז 202". פתלי בנט ויאיר לפיד, תוך התעלמות מהשנים הארוכות שבהן פעל נתניהו לחיזוק חמאס בעזה, ומהחלטותיו בנוגע לגיבוש הכוח הצבאי ומשימותיו".