תם הטקס, לפחות בשלב הזה. אליעזר טולדנו, ראש אגף אסטרטגיה במטכ"ל, אמור היה לצאת בלילה לקהיר, יחד עם בכירי שב"כ, לשיחות עם המצרים. גם מתאם הפעולות בשטחים הכבושים, רסאן עליאן, אמור היה לצאת לשם. אלה נסיעות סרק, אמר גורם שמעורב עמוקות במגעים. כך גם הפגישה אתמול בין שר החוץ האמריקני בלינקן לנתניהו. הפסגה, שנועדה להתקיים בסוף השבוע, עם צוות המשא ומתן הישראלי ונציגי המתווכות, עשויה להתבטל, להידחות או להתקיים לצורכי תצוגה בלבד. האופטימיות שעלתה מדיווחי התקשורת הזרה בימים האחרונים הייתה ספין. מישהו בצד האמריקני האמין במעשה קסם: אם יגידו שההסכם מתקרב, הוא באמת יתקרב.
אין מנוס מלחזור ולומר את האמת: נתניהו לא מעוניין לשלם את המחירים שכרוכים בהסכם; בינתיים הוא יכול להרשות לעצמו. "אני מקייפם משא ומתן, לא מתן ומתן", אמר נתניהו בפתח ישיבת הממשלה. האמת קצת שונה: לא מתן ומתן ולא משא ומתן; סרק.
הפיצוץ היה סביב ציר פילדלפי, אבל הוא יכול היה להתרחש סביב שורה של נושאים אחרים. ציר פילדלפי, הוא דרך בת 14 קילומטרים, מכרם שלום עד לים, של מה שהיה פעם כביש והיום הוא רצועה חולית מאובקת. זה הפרט שפוצץ את המגעים: נתניהו מתעקש על נוכחות צבאית ישראלית לכל אורך הציר; חמאס מתעקש על נסיגה ישראלית.
נתניהו רוצה לראות את האסירים משתחררים, אבל הוא לא מוכן לוותר על אשליית "הניצחון המוחלט" שלו. הוא תקוע באשליותיו.
הריב בינו לבין גלנט לא מסתכם רק בחבטות מילוליות הדדיות: פעורה ביניהם תהום אסטרטגית. גלנט רואה בהסכם אסירים - אפילו שלב אחד - פתח לקואליציה אזורית, מגובה בעוצמה אמריקנית; נתניהו רואה בהסכם כניעה לאויב, התפרקות קואליציונית ותבוסה אישית. גלנט דרש מנתניהו להביא את פרטי המגעים לקבינט. הוא מתאר את הדילמה כצומת T - הברירה היא בין מציאות אזורית חדשה למלחמה אזורית. נתניהו סירב.
בינתיים חזר בו נתניהו מהסיכום עם האמריקנים לגבי מסדרון נצרים כפי שהשתקף במתווה ביידן-נתניהו מ-27 במאי.
נור ניוז