סיפורו של האסיר הפלסטיני המשוחרר, שנעצר מביתו במאי 2023 ושוחרר באפריל האחרון, נכלל בכמה פרקים שכותרתם "אם לא נכלאת אחרי 7 באוקטובר, אל תחשוב שאי פעם נכלאת".
מנא אמר בעדותו, "כשהתבקשתי לכתוב על החוויה שלי בבתי הכלא הישראלי לאחר ה-7 באוקטובר, הרגשתי כאילו מבקשים ממני לפתוח פצע שעדיין לא החלים, ולחלץ כל מכתב בכאב. אבל כתיבת החוויה הזו הייתה הכרחית, כעדות לסבל שלי". ועד לעינויים הגלויים והנסתרים בתוך התאים".
להלן הטקסט של הפרק הרביעי של חוויית האסיר המשוחרר יאסר מאנה בבתי הכלא:
בידוד מהעולם החיצון
לאור התנאים הקשים הללו, האופן שבו אסירים מבלים את זמנם הופך לעניין אישי המשתנה מאדם לאדם, ואין תשובה ספציפית לאופן שבו הם מבלים את זמנם, שכן התנהגות האסירים משתנה בהתאם למצבם האישי. מצב פסיכולוגי. יש אסירים שמעדיפים לבלות פרקי זמן ארוכים בשינה או בישיבה במיטה כל היום, להימנע מלדבר הרבה, אולי כדי להתגבר על המציאות הכואבת ולשמר את האנרגיה הפסיכולוגית שלהם בתנאים של בידוד מהעולם החיצון.
מהרגעים הראשונים של פרוץ המלחמה ביקשה הנהלת הכלא לבודד לחלוטין את האסירים מהעולם החיצון. מאמצים אלו כללו מספר צעדים נוקשים, ביניהם מניעת מעבר אסירים בין מחלקות שונות, ניתוק תחנות טלוויזיה והחרמת מכשירים אלקטרוניים. כמו טלוויזיה ורדיו. הממשל גם התקין מכשירים לחסימת אותות שידור סלולרי כאמצעי זהירות כדי למנוע שימוש בטלפונים ניידים שהוברחו. אמצעים מחמירים אלה הציבו את האסירים בבידוד של ממש, מה שהשפיע על יכולתם לתקשר עם העולם החיצון ולעקוב אחר אירועים.
יש אנשים שבוחרים להסתובב בתוך החדר הצפוף שעות ארוכות - "חוסר אמונה" - והם עושים את הפעילות הזו, אולי כדי להפיג את הלחץ הפסיכולוגי והלחץ שהם חווים בגלל התנאים הקשים בתוך הכלא. אחרי יום ארוך של הסתובבות ופעילות, מגיע הערב וגופם מותש עד כדי כך שהם נרדמים מהר.
החדר היה קשה מאוד ומעצבן לפעמים, כי החדר היה צפוף בצורה בלתי נסבלת; כך למשל, לפני ה-7 באוקטובר מספר האסירים בכל חדר בכלא עופר עמד על 6 בלבד, אך המספר עלה בתחילת המלחמה ל-10-12 אסירים לחדר. בתחילת פברואר 2024 נעצרתי בכלא מגידו בחדר הכיל יותר מ-16 אסירים, בעוד שבדרך כלל הכיל רק 8 אסירים.
חדרים צרים וצפופים מגבילים את תנועת האסירים, מונעים מהם את המרחב האישי הדרוש, ומקשים על שמירה על היגיינה ובריאות הציבור, מה שמוביל להתפשטות מהירה של מחלות בתוך בתי הכלא. למעשה, האסירים מתקשים לשבת במיטותיהם כל הזמן, מה שמאלץ אותם לחלוק חלל צר, שלעתים עלול לגרום למריבות ביניהם.
בנוסף לצפיפות חמורה בחדרים הצרים בבתי הכלא בישראל, הנהלת בתי הסוהר מיישמת מדיניות המגבירה עוד יותר את קשיי ותנאי המעצר, ובין מדיניות אלה: מניעת מעבר בין חדרים, ואי התאמות במספר האסירים בין מספר חדרים.
לְדוּגמָה; הנהלת הכלא רשאית להחזיק מספר מסוים של אסירים בחדר אחד, כמו 7 אסירים, תוך הצבת מספר גדול יותר, כמו 10 אסירים, בחדר הסמוך. פער זה במספר האסירים עלול להשפיע לרעה על מצב האסירים ולהגביר לחצים ומתחים פסיכולוגיים בתוך בתי הכלא.
יש אנשים שמסבירים את הפער בטיפול לאסירים על סמך הרקע הפרטיזני שלהם, שכן הם מאמינים שאסירים המשתייכים לתנועות כמו "חמאס" או הג'יהאד האיסלאמי נתונים ליחס חמור יותר, או נעצרים במספרים גדולים יותר בהשוואה לאסירים משאר האסירים. תנועות. למרות שאני סבור שפרשנות זו מנוגדת למציאות, הנהלת הכלא מנסה להראות זאת למשל; כשפונים לבית המשפט, האסירים נשאלים על השתייכותם על ידי הסוהר. הוא כבול מאחור.
בעוד שחלק מהאנשים בוחרים לתרגל יותר פולחן וטקסים דתיים, כגון תפילה, הלל והשתתפות בשיעורי דת, כאמצעי לחיזוק הכוח הרוחני בתוך הכלא, הנהלת הכלא יכולה למנוע מהם לעשות זאת, והם מצדיקים זאת במה. לטענתם מדובר בסיכון ביטחוני, ומחשש הסתה. עם זאת, הגבלות אלו חורגות מהצורך הביטחוני לכאורה והופכות לאמצעי להחלשת מורל האסירים.
ההגבלות שעשויות להיות מוטלות על ידי הנהלת הכלא כוללות איסור על קיום תפילות יומיות באופן קולקטיבי, איסור תפילות יום שישי, איסור הקוראן, מחרוזות תפילה ושטיחי תפילה, בנוסף לאיסור על ציון חגים דתיים.
מהרגעים הראשונים של השהות נסגרו המדורים, נמנעה מהאסירים לצאת לחצרות הכלא, והודיעו להם כי חל איסור על תפילת יום שישי. כשהועברתי לכלא נגב הודיעו לנו שגם תפילה בקבוצה בתוך החדרים אסורה.
כמו כן, הקריאה לתפילה נאסרה כאשר אחד הצעירים ערך את הקריאה לתפילה פעם אחת במהלך תפילת הצהריים, נכנסה היחידה למחלקה באופן ברברי, ותקפה את האסיר ואת כל החדר עזב, הוא לעג לנו, ואמר: "האיש שביניכם מתקשר שוב לתפילה. זה הקשה יותר לדעת את זמני התפילה שנהגנו להעריך, כמו גם את זמני הצום ושבירת הצום במהלך." חודש הרמדאן.
אני זוכר שבשלב מסוים הצלחנו להבריח קוראן קרוע, אבל הוא הוחרם במהלך החיפוש. ביום הראשון של חודש הרמדאן חולק לכל חדר קוראן אחד קטן וקרוע אפילו הקוראן הקדוש נערך לו חיפושים, לפעמים הצלחנו להבריח אותו ולהסתיר אותו. ובפעמים אחרות הוא הוחרם, מה שהוביל לעונשים. כמו למשל למנוע מאיתנו להתקלח, או להסיר את הכיסויים והמזרונים מהחדר. עם תחילת הרמדאן 2024, קוראן אחד חולק לכל חדר בכלא, וזה היה שיפור גדול עבורנו, כי האסירים יכולים כעת לקרוא את הקוראן ולקיים תפילות באופן קבוע יותר.
אין ספק שזמן רב מוקדש לדיון ולניתוח החדשות שהגיעו לאסירים. כמו כן, חדשות כוזבות מתפשטות, בין אם באופן ספונטני ובין אם בכוונה, כאשר החדשות מועברות מאסיר אחד למשנהו בצורה מעוותת התלויה בהבנת המוביל, ותורמת להפצת השמועות.
איך מגיעות החדשות? זו אחת השאלות הנפוצות ביותר שאנשים שואלים אסיר משוחרר. למעשה, יש יותר ממקור אחד של חדשות בתוך הכלא:
אסירים חדשים: הם נחשבים למקור העיקרי וכמעט האמין ביותר, מכיוון שהם מגיעים מחו"ל. עם זאת, היו מספר שבויים חדשים שלא ידעו דבר על החדשות.
האסיר שפונה לבית המשפט: הוא פוגש אסירים ממדורים אחרים ושומע מהם חדשות, ואולי יש להם רדיו מוברח. חלקם שאלו את עורך הדין על הידיעה, אך לרוב הסתפק עורך הדין ברמז כי נאסר עליו להצהיר על ידי בית המשפט.
אסירים פליליים: הם יכולים לספק חדשות במהלך תחבורה ופוסטים, אבל רוב החדשות שלהם לא מדויקות.
כשהייתי במעברי כלא רמלה שאלתי את אחד האסירים הפליליים על החדשות האחרונות, והוא אמר לי שהעסקה סוכמה ושהמלחמה הסתיימה, אבל מאוחר יותר התברר שהמידע שגוי , ובכל יום הגיעו חדשות חדשות שסותרות את החדשות הקודמות, ואחרי זמן מה, היינו מתוסכלים מאוד הרגשנו כאילו אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה שוב ושוב, מה שמצביע על כך שעסקת החליפין קרובה להסתיים.
לגבי אופן הפצת החדשות בין האסירים; בהתחלה הם קראו זה לזה דרך החלונות האחוריים של החדרים להחליף ידיעות, אבל לאחר שהוכו מספר פעמים בגלל שיטה זו, הם נאלצו לשנות את שיטתם, והם התחילו לכתוב את החדשות על קטנות, בלויות- להוציא ניירות ולהחליף אותם בין החדרים תוך כדי חלוקת מזון.
מנגד, הנהלת הכלא מפיצה שמועות בכוונה, בין אם באמצעות ראיונות ואם באמצעות משתפי הפעולה שלה, על מנת להעצים את תחושת חוסר היציבות והלחץ הפסיכולוגי. חלק ניכר מהחדשות היו מזויפות בעליל, שהגיעו מהנהלת הכלא, ומטרתם לתסכל את האסיר.
פעולות אלו עוררו שאלות רבות בנוגע לפרטי מבצע שיטפון אל-אקצא, כמו גם ליעילות המשא ומתן. לְדוּגמָה; שמעתי שאלות כמו: נקודות המוצא של ההתנגדות משיטפון אל-אקצא; לאן המצב הזה ייקח אותנו? מה יקרה אם עזה תובס? מה יקרה במקרה של ניצחון? שאלות אלו נובעות בראש ובראשונה ממצב של חוסר ודאות ובורות על הנעשה מחוץ לכותלי הכלא, המגביר את סבלם הפסיכולוגי ומחזק את שליטת הנהלת הכלא בהם, כתוצאה מהיעדר תשובות מספקות עבורם.
אתה יכול לדמיין את ההרגשה שהחופש שלך קרוב מאוד, או אפילו עומד לקרות, על סמך החדשות ששמעת, ואתה שוחה בעולם הדמיון, מדמיין את שיטת השחרור, צורת המפגש עם המשפחה שלך, וכל זה. הפרטים של הרגע המיוחל הזה, ואז פתאום, אתה מבין שהחדשות היו שקריות זה גורם לאכזבה עמוקה. לאחר מכן, נותרה תקווה ואופטימיות שהמלחמה לא תסתיים אלא בעסקת חילופי שבויים, ובתי הכלא "יולבנו".
בתי משפט
חלקם עשויים לשאול: "מדוע אסירים פלסטינים אינם פונים לבתי המשפט הישראלים, במיוחד לבית המשפט העליון, כדי להגביל את שיטות הכלא?". למכות קשות במהלך העברתם מבתי המשפט וממנה, מה שמאלץ רבים מהם לוותר על זכותם להתייצב בפני בית המשפט באמצעות חתימה על מסמכים מנהליים מרשויות הכלא. בנוסף, עצורים שנשפטים נמנעים מלדבר אפילו עם עורכי הדין שלהם, והם עוקבים אחר ישיבות בית המשפט באמצעות מערכת שיחות וידאו, כשהסוהרים נמצאים סביבם.
בעיה חשובה אחת היא שלא נמסרים לאסירים מסמכים רשמיים הקשורים למשפטיהם או להחלטות המעצר המינהלי, מה שמגביר את תחושת התסכול והסחת הדעת, ומוביל למתחים בינם לבין עורכי דינם כתוצאה מקשיי תקשורת והיעדר הזדמנויות לשתף פרטים משפטיים.
למשל; עבדאללה סיפר לי שהוא נתון לחקירה במשטרה מבלי שידע את תקופת מעצרו, לאחר מכן הוא הועבר לכלא מבלי שנודע לו על מצבו החוקי ולאחר שבועיים של מעצר התקיים שימוע לאישור מעצרו המינהלי. למשך שישה חודשים. בינואר 2024 הסתיימה הארכת מעצרו המנהלי ללא שחרורו, והוא לא הצליח לקבל מידע ברור על החלטות חדשות נגדו, שהגבירו את מורכבות וחוסר הוודאות של המצב.
אסירים נתונים גם למכות והעלבות במהלך ביקורים של עורכי דין, מה שמאלץ רבים מהם לסרב לביקורים אלו בשל האיומים וההטרדות שהם חשופים אליהם.
בתחילת דצמבר 2023 קיבלתי זימון לבקר את עורך הדין, ולא העזתי לצאת באותו זמן, כי פחדתי שירביצו לי. הימים עברו לאט, ואחרי כ-25 ימים, בתחילת ינואר 2024, סוף סוף אזרתי אומץ ויצאתי לפגוש את עורך הדין, התמלאתי ברגשות פחד, אבל הייתי להוט לשמוע את החדשות האחרונות על שלי מִשׁפָּחָה.
כשנכנסתי לאולם הביקורים, מצאתי את עורך הדין יושב ומחייך, והבשורה המשמחת התפרסמה לי באותו רגע. היה לי תינוק שקראתי לו קאיס, ולא יכולתי להכיל את עצמי מרוב אושר, אבל עורך הדין לא הסתפק בכך, וסיפר לי שטף של חדשות על עזה, והתחושות שלי נעו בין עצב לשמחה. למרות השמחה העצומה בבואו של ילדי, לא יכולתי לדמיין את תווי פניו, והתחושה הזו נשארה איתי עד ליום שחרורי, כאשר סוף סוף יכולתי לראות את פניו בפעם הראשונה.
למרות זאת, פנייה לערכאות הכרחיות, שכן הם מגיבים לכמה מקרים שיפוטיים, כמו המקרה של השהיד ת'אר אבו עסב. עם זאת, ההליכים וההסדרים המשפטיים הקשורים לניהול בתי הסוהר דורשים זמן ומורכבות להשגת צדק.
נור ניוז