מאחורי הקלעים של הודעת טראמפ לטהרן; לחץ מתמשך או שינוי בגישה?

סקירת המכתב החלה ביום חמישי, אך הפרטים והתגובה הרשמית של הרפובליקה האסלאמית של איראן נותרו עטופים בשתיקה.
יש הרואים במכתב סימן לשינוי חיובי במדיניות ארה"ב, בעוד שאחרים, לאור הרקורד העוין של וושינגטון, לא תולים תקוות גדולות לשינוי בגישתו של טראמפ. בינתיים, אחת הראיות החשובות שיכולות לספק תמונה ברורה יותר היא הצהרותיו האחרונות של סרגיי לברוב, שר החוץ של רוסיה. מבלי להתייחס ישירות למכתב, הוא דיווח על התעקשותם של האמריקנים להציע תנאים מדיניים חדשים להשגת הסכם עם איראן. לברוב, בהתייחסו לבקשת ארה"ב לקבוע הסדרים ניתנים לאימות עבור איראן כדי להבטיח את הפסקת התמיכה של טהראן בקבוצות בעיראק, לבנון וסוריה, אמר: "דבר כזה לא סביר להניח תוצאות".
לברוב הדגיש גם את נחישותה של רוסיה לחדש את המשא ומתן על סמך ההסכמים הראשוניים שאושרו על ידי מועצת הביטחון של האו"ם.
אם ההצהרות הללו משקפות את תוכנו של מכתבו של טראמפ - מה שנראה שכן - הדבר מעיד על כך שמכתבו של נשיא ארה"ב לא הכיל שום דבר חדש והיה חזרה על אותן דרישות חד-צדדיות והפרעות קודמות. תחזית זו הוכרזה בעבר על ידי המנהיג העליון בתגובה להצהרותיו של טראמפ.
עם זאת, נשאלת השאלה מדוע איראן קיבלה מכתב בעל תוכן כזה. יממה לפני ביקורו של גרגש, הודיע ​​ארגצ'י כי מכתבו של נשיא ארה"ב יימסר לאיראן דרך מדינה ערבית. מכאן עולה כי טהרן הייתה מודעת לשיטת המסירה ואולי לתוכן הכללי של המכתב, אך החליטה לקבלו ולהגיב לאחר עיון בו, על מנת לגלות רצון טוב, במיוחד באינטראקציה עם מדינה שכנה.
אם המכתב רק חוזר על הדרישות הקודמות של ארה"ב, הוא כמובן לא מצריך תגובה, שכן עמדת הרפובליקה האסלאמית נאמרה בבירור בעניין זה מספר פעמים.
עם זאת, פשוט התעלמות ממנו אינה מספיקה; מוטב שממשלת איראן תפרסם את הנוסח המלא של המכתב, כך שהציבור המקומי והבינלאומי יהיה מודע לתוכנו. פרסום המכתב, אם תוכנו דומה לדרישותיה הקודמות של ארה"ב, יכול להבהיר האם משא ומתן עם ממשלה שמתעקשת אך ורק על כפייה חד-צדדית והגבלת זכויותיה של מדינה עצמאית אפשרי ביסודו.