המכתב של דונלד טראמפ לאיראן, המציב בפני טהרן את הבחירה בין משא ומתן או מלחמה, אינו הצעה דיפלומטית אלא אולטימטום ברור. בינתיים, גם היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב וגם שר ההגנה הצהירו במפורש שהמטרה היחידה של וושינגטון היא פירוק מוחלט של תוכנית הגרעין של איראן. מנקודת המבט האמריקאית, המשא ומתן צריך להיות מוגבל בהחלט לנושא זה.
עם זאת, בעוד ארה"ב פורסת כוחות ומגבירה לחץ פוליטי, כלכלי ופסיכולוגי כדי לגרום לאופציה הצבאית להיראות רצינית, נותרה שאלת המפתח: כיצד תגיב איראן במקרה של תקיפה?
ארה"ב מחפשת פעולה צבאית מינימלית עם השפעה מקסימלית
למרות האיומים המתגברים, ארה"ב מעדיפה מבחינה אסטרטגית להשיג את יעדיה מבלי להיכנס למלחמה בקנה מידה גדול. מדיניות ה"לחץ המקסימלי" משמשת לא רק כטקטיקת משא ומתן אלא גם כאמצעי לכפות את התנאים של וושינגטון על איראן ללא עימות צבאי ישיר. עם זאת, אם מדיניות זו תיכשל, פעולה צבאית מוגבלת עלולה להופיע כחלופה.
בהקשר זה, תקיפה צבאית ממוקדת על מתקני גרעין איראניים מסוימים נותרה תרחיש מתקבל על הדעת. מתקפה כזו תהיה אפשרית רק אם וושינגטון תופסת אותה כמשתלמת - כלומר ארה"ב חייבת להיות מסוגלת להפיק תועלת מקסימלית מהעלויות המינימליות בכפיית איראן להיכנע. אבל האם התרחיש הזה באמת בר קיימא בפועל?
איראן: עמידה בפני איומים - עכשיו ותמיד
כאשר תגובתה של איראן למכתבו של טראמפ הועברה דרך עומאן, שר החוץ האיראני, עבאס ארגצ'י, אישר מחדש את עמדתה הנחרצת של טהראן במהלך נאום בתפילת יום השישי של טהראן. מתוך הכרה באופי המאיים של המסר של טראמפ, הוא חזר והדגיש כי הרפובליקה האסלאמית מעולם לא הייתה חשופה לאיומים ולעולם לא תהיה. עמדה רשמית זו מדגישה בבירור שאיראן לעולם לא תיכנס למשא ומתן תחת אילוץ או הפחדה.
עם זאת, נותרה השאלה הבסיסית: כיצד תגיב איראן לתקיפה צבאית?
האסטרטגיה של איראן: הרתעה פעילה והסלמה של הסכסוך
האינדיקציה הברורה ביותר לתגובה האסטרטגית של איראן לאיומים של ארה"ב הגיעה ממוחמד בכר כליבאף, יושב ראש הפרלמנט האיראני וחבר המועצה העליונה לביטחון לאומי. במהלך טקס יום הקודס הבינלאומי, הוא הצהיר במפורש את עמדתה הרשמית של איראן, והזהיר שכל תוקפנות נגד איראן תעלה את האזור כולו באש, ושבסיסי ארה"ב ובעלות בריתה לא יינצלו.
הצהרה זו מדגישה כי איראן אינה רואה ב"תגמול מוגבל" תגובה בת קיימא; במקום זאת, היא תופסת כל פעולה צבאית של ארה"ב כהתחלה של מלחמה אזורית רחבה יותר.
מבחינה מעשית, תגובתה של איראן למתקפה אפשרית לא רק תכוון לנכסיו של התוקפן אלא גם תרחיב את הסכסוך כך שיכלול בסיסים אמריקאים ועמדות בעלות הברית ברחבי האזור. אזהרה זו אינה רק הצהרה דיפלומטית אלא הכרזה על האסטרטגיה המבצעית של איראן - כזו שיכולה להתבצע במהירות במקרה של מלחמה.
האם ארה"ב מוכנה לשלם את מחיר המלחמה?
הערכות מצביעות על כך שלמרות שפעילות צבאית מוגבלת נותרה על שולחן ארה"ב, העלויות הפוטנציאליות שלה גבוהות באופן משמעותי. חוויות הפלישות לעיראק ואפגניסטן הוכיחו כי הסתבכות צבאית במזרח התיכון מביאה לעיתים קרובות למורכבויות בלתי צפויות החורגות מהתחזיות הראשוניות.
לפיכך, גם אם וושינגטון מאמינה שתקיפה מוגבלת יכולה להועיל, תגובתה של איראן עלולה לשנות את המשוואה, ולהסלים לסכסוך בלתי נשלט באזור. גורם זה עורר ספק בקרב מקבלי ההחלטות בארה"ב והעלה עבורם את מחיר המלחמה.
מסקנה: הרתעה פעילה כאסטרטגיה ברורה של איראן
איראן הדגישה שוב ושוב את מחויבותה למדיניות "הרתעה פעילה". המשמעות היא שכל פעולה צבאית נגד איראן לא רק תתקבל בתגובה חזקה אלא גם תרחיב את הסכסוך ברחבי האזור, ותטיל עלויות קשות על ארה"ב ובעלות בריתה.
בעוד שוושינגטון ממשיכה להשתמש באיומים כמנוף להשגת מטרותיה, איראן הבהירה שהיא אינה חשופה לכפייה. יתרה מכך, אם תפרוץ מלחמה, איראן תשנה את החישובים האסטרטגיים בדרכים שיזיקו לתוקפים.
למעשה, ארה"ב עומדת בפני דילמה מורכבת בבחירת האופציה הצבאית: או שעליה לקבל את הסיכון של מלחמה בלתי נשלטת או לנטוש את האיומים ולבחור בפתרון דיפלומטי אמיתי.
נור ניוז