חזרתה של וושינגטון לדמשק: שיקום או עיצוב מחדש של ההגמוניה?

יחסים דיפלומטיים או הנדסת מבני כוח?
דגל ארה"ב הונף שוב בדמשק לאחר שתים עשרה שנים. הפתיחה הרשמית של מעון שגריר ארה"ב, בנוכחות שר החוץ הסורי, הייתה מסר ברור לנחישותן של שתי המדינות לבנות מחדש את היחסים. עם זאת, אירוע זה אינו רק חזרה חולפת; הוא גם מסמן את תחילתו של שלב חדש של הנדסה פוליטית המבקש לעצב מחדש את משוואות הכוח בסוריה תחת מסווה של דיאלוג ויציבות.
פניה החדשות של המנהיגות והשלכותיה הנסתרות
לאחר נפילתו של בשאר אל-אסד ועלייתו לשלטון של אחמד השריעה, ניסתה ממשלת סוריה החדשה להציג תדמית של עצמאות ודבקות בחוק באמצעות שינויים שטחיים ואמצעי הרתעה. תפיסת נשק מוברח, ניהול משא ומתן זהיר עם המערב וחיסול דמויות הקשורות למשטר הקודם הם כולם חלק מתדמית זו. יחד עם זאת, המגמה של קבלת תפקיד מרכזי לארצות הברית בשיקום מצביעה על יחסים לא שוויוניים שישפיעו על עתידה של סוריה ועלולים לאיים על אחדותה הפוליטית.
ישראל בצומת דרכים בין חשד לתמיכה
למרות שתל אביב ראתה זה מכבר בדאגה את ההתפתחויות בסוריה, אנו עדים כעת לשינוי יחסי בעמדתה, למרות הטון הקשה הקודם שלה כלפי אחמד א-שרע. פגישתו של טראמפ עם א-שרע והשיחות הביטחוניות מאחורי הקלעים גרמו לישראל לשקול מחדש. עם תפקידה החדש בסוריה, וושינגטון למעשה מבקשת ליישר קו עם תל אביב למדיניותה, מבלי להציב את ישראל בעמדת מנהיגות.
אופק סוריה: שיקום או תלות?
בעוד שתמונות של דגל ארה"ב המתנוסס מעל דמשק נראות כסמלות ליציבות ולהחזרה ל"יחסים נורמליים", מאחורי התפתחויות אלו מסתתרת תמונה קודרת של עתידה של סוריה. תרחיש זה מוצג במונחים של השקעות, רפורמות וביטחון, אך בפועל, הוא עלול להוביל למיסוד תלות פוליטית וכלכלית. אם התהליך הנוכחי יימשך ללא פיקוח ציבורי ושקיפות, הסורים עשויים לכאורה לקוות לשיקום, אך במציאות, הם מתמודדים עם סוג של כוח רך שיפגע בעצמאותם לטווח ארוך.