ערב פגישת מועצת המנהלים של סבא"א ביוני 2025, ישנן אינדיקציות ברורות לתיאום רב-מפלסי בין ארצות הברית, שלוש מדינות אירופאיות וסבא"א כדי להפעיל לחץ ממוקד על הרפובליקה האסלאמית של איראן. הדו"ח המוטה של מנכ"ל סבא"א, יחד עם הצגת תוכנית כתובה במפתיע על ידי ארצות הברית לאחר חמישה סבבי משא ומתן ללא הצעה רשמית, מצביעים על תרחיש שנועד לנצל מנגנונים משפטיים וטכניים למטרות פוליטיות. המטרה אינה להחיות את ההסכם, אלא לאלץ את איראן לקבל הסכם שלמרות שפרטיו טרם פורסמו, צפוי להיות לא מאוזן ולא אחיד עקב מאמצי ארה"ב לדחוף אותו באמצעות לחץ עקיף.
הטלת סנקציות מחדש: מאיומים פוליטיים להגבלות משפטיות
אחד הכלים החדשים שארצות הברית תכננה כדי להרחיק את איראן משולחן המשא ומתן הוא האיום בהפעלת מנגנון ההדק, או מה שמכונה "snapback", ברחבי אירופה. למרות שספרות התקשורת המערבית מתארת את "snapback" ככלי רציני ומרתיע, המציאות המשפטית והפלילית מצביעה אחרת. בהינתן שסנקציות אמריקאיות חד-צדדיות ובלתי חוקיות כבר עקפו את ההגבלות שהוסרו במועצת הביטחון בשנים האחרונות, חזרה לסנקציות רב-צדדיות לא תביא כל יתרונות כלכליים או מסחריים מעשיים למערב. עם זאת, חשיבות הטלת הסנקציות מחדש טמונה ביצירת אילוצים משפטיים ובדה-לגיטימציה של מעמדה הגרעיני של איראן. הטלת סנקציות מחדש במועצת הביטחון עלולה להשפיע על חילופי טכנולוגיה בינלאומיים, בנקאות, תעופה, ביטוח ואפילו טכנולוגיות. עם זאת, חשוב להכיר בכך שבפועל, רבות מהאילוצים הללו כבר יושמו באמצעות סנקציות אמריקאיות משניות. לכן, האיום של הטלת סנקציות מחדש ניתן לניצול פסיכולוגית ומשפטית יותר מאשר בפועל, בהתחשב בהשפעתו הכלכלית; וכאן בדיוק מנסה המערב להנדס מנוף חדש מכלי שרוף.
תוכנית כתובה בצל דו"ח גרוסי; משחק תזמון
הצגת תוכנית כתובה על ידי ארצות הברית ערב ישיבת מועצת המנהלים, לאחר חמישה סבבי משא ומתן ללא הצעות ספציפיות, בהחלט אינה מקרית. פעולה זו, יחד עם פרסום הדו"ח המוטה של מנכ"ל סבא"א, היא חלק מתוכנית מתוכננת היטב להפעלת לחץ פסיכולוגי, משפטי ופוליטי על טהרן. בדו"ח שלו, גרוסי, תוך ציטוט מידע לא אמין, כולל הצהרות לכאורה של המשטר הציוני, מנסה ליצור אווירת משבר סביב תוכנית הגרעין האיראנית. אווירה זו היא בדיוק ההקשר שארצות הברית זקוקה לו כדי לקדם את תוכניתה החדשה: איראן במגננה, המערב כ"מתווך נדיב" וסבא"א כ"בורר ניטרלי".
ואכן, כל תוכנית המוצגת בהקשר זה, גם אם היא נראית טכנית או ניטרלית, תכיל בהכרח אלמנטים לא מאוזנים ולא הוגנים. הסיבה לכך היא שהיא תוכננה על סמך לחץ עקיף ולא עברה תהליך של אינטראקציה בונה ובניית אמון. פרטי תוכנית זו טרם פורסמו, אך העיתוי הממוקד של הצגתה מרמז על ניסיון לנצל את הזמן והלחץ הפוליטי בצורה הטובה ביותר.
הקווים האדומים של איראן נותרו בעינם; קבלת הסכם כפייה אסורה.
הרפובליקה האסלאמית של איראן הדגישה שוב ושוב כי קבלת הסכם כפוי, במיוחד תחת איום וכפייה, אינה מקובלת. המנהיג העליון של המהפכה האסלאמית הצהיר כי "לנשק גרעיני אין מקום בדוקטרינת ההגנה של הרפובליקה האסלאמית", אך הוא גם הדגיש כי זכויותיה הבלתי ניתנות להעברה של האומה האיראנית, כולל הזכות להעשרה, אינן ניתנות למשא ומתן. מנקודת מבט זו, תוכנית המוצגת תחת איום של הטלת סנקציות מחדש אינה יכולה לשמש פלטפורמה לשבירת הקיפאון הנוכחי על בסיס win-win.
ראוי לציין גם כי איראן שיתפה פעולה רבות עם סבא"א בשנים האחרונות, במסגרת אמצעי הגנה מקיפים, וגם למרות ההחלטה הפוליטית מנובמבר 2024, היא לא זנחה את גישתה לשיתוף פעולה. עם זאת, שימוש לרעה בגישה זו לבניית אמון וליצירת אווירה אנטי-איראנית יסתיים בסבלנות האסטרטגית.
ניצול כלים מיושנים הוא סימן למבוי סתום אסטרטגי של המערב.
אל מול ההתנגדות המשפטית והטכנית האיראנית, המערב מנסה להשתמש בכלים כמו "snapback" ודיווחים פוליטיים שערורייתיים כדי להפעיל לחץ עקיף, אך המציאות היא שכלים אלה שבורים או שחוקים. איום ה-snapback עולה שוב, בעוד שתפקידו הכלכלי הפך כמעט ולא קיים, ונותר רק ההיבט המשפטי שלו של שיבוש מערכת שיתוף הפעולה.
מה שאנו עדים לו כעת הוא ניסיון לשחזר איום מיושן ולהשתמש בו כדי לכפות הסכם לא שוויוני. עם זאת, פרויקט זה לא רק סולל את הדרך להסכם, אלא גם לעימות משפטי ודיפלומטי מורכב יותר, והאחריות לתוצאות של פעולות אלה תיפול באופן ישיר על כתפי אדריכליו.
נור ניוז