הקמת ממשלות רוב (ממפלגה אחת) בישראל היא נדירה ביותר, וכמעט חסרת תקדים בהיסטוריה של המדינה. הדבר עשוי לנבוע מכמה סיבות, ובראשן אימוץ שיטת בחירות המבוססת על ייצוג יחסי ושיטת מחוז אחד, כאשר מושבי הכנסת מחולקים לפי אחוז הקולות שכל מפלגה מקבלת.
בנוסף, שיטת רב-מפלגתית בישראל תורמת לפיזור המושבים והקולות. בהתבסס על שני קריטריונים אלה, קשה למפלגה אחת להשיג רוב של חצי ועוד אחד.
לפיכך, משילות מסתמכת על קואליציות של מפלגות מרובות שחייבות לנהל משא ומתן ולהגיע לפשרות כדי להשיג רוב חקיקתי. עם זאת, ממשלות קואליציה, למרות נחיצותן במערכות רב-מפלגתיות, פגיעות מטבען לחוסר יציבות הנובע מתמרונים פוליטיים של המפלגות המשתתפות או מ"סחיטה פוליטית", לפיה מפלגות קטנות יותר, לעתים קרובות אידיאולוגיות, מנצלות את מעמדן המכריע כדי להפיק ויתורים פוליטיים משמעותיים תחת איום פירוק הקואליציה.
המושג "פוטנציאל סחיטה", שהוצג על ידי ג'ובאני סרטורי בשנת 1976, הוא בסיסי להבנת דינמיקה זו. הוא טען שחשיבותה של מפלגה במערכת פוליטית נמדדת לא רק לפי גודלה או "פוטנציאל הקואליציה" שלה, אלא גם לפי יכולתה להשפיע על הדינמיקה של התחרות הפוליטית, במיוחד כאשר השפעה זו משנה את כיוון התחרות. במילים אחרות, מפלגה בעלת "פוטנציאל סחיטה" יכולה לאלץ מפלגות אחרות, במיוחד אלו הנמצאות בממשלה, להתאים את האסטרטגיות שלהן כדי להימנע מתוצאות שליליות, כגון קריסת ממשלה.
אמינותם ויעילותם של איומי סחיטה מושפעות גם ממניעי המפלגות. מפלגות מסווגות בדרך כלל כ"מחפשות עמדות" (התמקדות בהשגת תפקידים שרים והטבות הנלוות לכך) או כ"מחפשות מדיניות" (התמקדות בהשגת מטרות אידיאולוגיות ספציפיות). מפלגות המייצגות אינטרסים אידיאולוגיים או עדתיים ספציפיים מוכנות לעתים קרובות להסתכן בקריסת הממשלה אם דרישותיהן הבסיסיות לא ייענו, מה שהופך את איומיהן לאמינים יותר. זה המצב במקרה של גיוס החובה לחרדים בישראל.
משבר גיוס החובה לחרדים בישראל
מאז קום המדינה, גברים חרדים פטורים משירות צבאי חובה כדי להקדיש את עצמם ללימודי דת. עם הזמן ועם העלייה במספרם, פטור זה הפך לנקודת מחלוקת מרכזית בחברה הישראלית, שכן הוא פוגע בעיקרון השוויון בין האזרחים.
המשבר התעצם ככל שהמלחמה בעזה נמשכת, והמאמץ הצבאי התמקד בחיילי מילואים, עם עלויותיו הכלכליות והמשפחתיות. הסוגיה בין נתניהו לבעלי בריתו הימניים החריפה לאחר שבית המשפט העליון אישר את אי חוקיות הפטור והורה לצבא לבצע גיוס חובה.
המפלגות החרדיות לוחצות על הקואליציה השלטת לחוקק חוק שפטור מספר רב של צעירים חרדים משירות צבאי, ומאיימות לפרוש מהממשלה אלא אם כן תושג התקדמות בנושא הפטור. הדבר משאיר את נתניהו והליכוד בפני דילמה בין שתי אפשרויות מרות:
א. כניעה למפלגות הדתיות ומתן פטורים מגיוס חובה על מנת לשמר את הממשלה, ובכך הפרה של פסיקת בית המשפט העליון והמלצות הצבא לגיוס חובה. גישה זו נדחתה על ידי שכבות רבות בחברה, וקולות בקואליציה הממשלתית מתחו ביקורת על הוויתור בנושא זה ועל הכניעה לסחיטה של המפלגות הדתיות.
מעריב דיווח כי יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת הביטחון של הכנסת, נמנה עם חברי הליכוד המתעקשים שגיוס חובה לחרדים וכי משתמטים מגיוס יעמדו בפני עונשים משפטיים. דוברתו, מאיאן סאמון, הגנה על עמדה זו, וכתבה באתר האינטרנט X: "אנו נמצאים בעיצומו של מאבק על מולדתנו, בעוד אחינו נסחפים תחת נטל שירות המילואים, משפחותיהם קורסות, ובני זוג פונים לגירושין עקב לחץ זה".
ב- הימנעות מסחיטה מצד מפלגות ימין, המהווה איום על הקואליציה הממשלתית. דיווחים בעיתונות מצביעים על כך שיהדות התורה עשויה להצטרף להצבעת אי האמון, שאם תאושר, עלולה להוביל לפיזור הכנסת ולקריאה לבחירות מוקדמות. יש לציין כי ישנם יותר מ-15 הצעות חוק לפיזור הכנסת הנמצאות כעת בבחינה, חלקן מהאופוזיציה ואחרות המוצעות על ידי חברי כנסת מהקואליציה המבקשים השפעה פוליטית ככל שמושב הקיץ מתקדם.
לפיכך, לאור מה שחושף משבר הגיוס החרדי בישראל, ברור שסחיטה פוליטית הפכה למאפיין אינהרנטי של מבנה ממשלת הקואליציה הישראלית, ולא רק חריג זמני. נראה כי המאבק על חוק הגיוס חרג מגבולות המחלוקת הפוליטית הרגילה והפך למבחן מכריע להישרדות הממשלה עצמה.
משבר זה, סביבתו והמלחמה המתמשכת ברצועת עזה חושפים אינדיקטורים לפוליטיקה הפנימית הישראלית. אינדיקטורים אלה מצביעים על:
ראשית, שמדיניות ציבורית משרתת אינטרסים צרים ופלגיים, כפי שמעידה ההתעקשות לפטור חרדים משירות צבאי למרות התנגדות נרחבת, והמשך המלחמה בעזה למרות התמיכה הגוברת בסיומה ובעדיפות לשחרור בני הערובה.
שנית, ישנה שחיקה באמון הציבור במערכת הדמוקרטית הישראלית, שכן רבים מאמינים כי החלטות פוליטיות כפופות כעת להחלטתם של רשויות דתיות קיצוניות או של נתניהו ואשתו.
נור ניוז